הומאופתיה יכולה לסייע רבות לאנשים הסובלים מבעיות בתפקוד בלוטת התריס. אני אומרת זאת בהתבסס על הספרות המקצועית בכלל – ועל נסיוני בפרט.

בעיות אנדוקרינולוגיות אלה, למרבה הצער, מופיעות בשכיחות גוברת והולכת באוכלוסיה.

מטופלים פונים להומאופתיה מתוך הבנה שהשימוש בתרופות הקונוונציונליות הוא תלות לכל החיים. אנשים אלה מבינים גם כי התרופות הקונוונציונליות בנושא אינן מרפאות אלא לכל היותר מציעות תחזוקה, ושלתרופות הללו יש מחיר בריאותי.

במהלך שנות עבודתי ראיתי, שניתן לסייע לאנשים הסובלים מחוסר איזון בבלוטת התריס. עבדתי עם מטופלים, שחרף האבחנה הצליחו להמנע מהשימוש בתרופות קונוונציונליות לאיזון בלוטת התריס. עבדתי גם עם מטופלים שנטלו את התרופות בהגיעם לטיפול, אך שבמקביל למסגרת הרפואית הצליחו להפחית (משמעותית וגם לחלוטין) את השימוש בתרופות אלה. מאנשים אלה נחסכה התלות בתרופות וכן התנודות הלא-צפויות במצב הבלוטה, הגורמות לתופעות לוואי בעייתיות.

להומאופתיה יש שורת פתרונות ארוכה בנושא אנדוקרינולוגי זה. המשמעות היא שאין "פטנט" אחד ויחיד בהתבסס רק על השם הקליני של המחלה ("תת תפקוד של בלוטת תריס"). בהומאופתיה מוצע פתרון לאדם החולה, בהתבסס על סך מאפיינים ייחודיים.

במקביל לטיפול ההומאופתי, אני ממליצה לקרוא סיכום כנס שנערך בנושא בעיות בבלוטת התריס (או שמא, ב"מערכת התריס", כפי שמובהר שם). מעבר להמחשת המגפתיות של התופעה, ישנן עצות תזונתיות רבות ומיטיבות. עצות נוספות בנושאי תזונה ניתן לקרוא אצל דר' מרקולה.

כיצד מטפלת ההומאופתיה בבלוטת התריס? ובכן, זהו לא טיפול בבלוטת התריס! זה טיפול במי שחווה את הסימפטומים והבעיות בבלוטה. הרעיון הוא לאזן אותך, כך ש*גם* הבלוטה תתאזן. מתוך מגוון מאד רחב של טיפולים, יש לבחור את זה שמותאם אישית עבורך, ולעזור לך לשפר את מצבך. מתוך כך, עם נטילת הטיפות או הכדורונים ההומאופתיים, משתפר גם מצב הבלוטה. 

לפניך מידע רפואי על נושא בלוטת התריס, ותיאורי מקרים הממחישים את יעילות ההומאופתיה:

 א. רקע על בלוטת התריס
בלוטת התריס (או התירואיד, או המגן) ממוקמת מתחת לגרוגרת, משני צדי קנה הנשימה. הבלוטה שייכת למערכת האנדוקרינית, ומפרישה שני הורמונים, תירוקסין ותריודוטירונין, הקובעים את קצב המטבוליזם הכללי של הגוף, והמשפיעים על קצב הגדילה ותפקוד של מערכות רבות בגוף. הורמון נוסף שמייצרת בלוטת התריס הוא הקלציטונין, שתפקידו לווסת את רמת הסידן בדם.
ויסות פעילותה של הבלוטה נעשה תחת בקרה של הורמון אחר, TSH, שמופרש מבלוטת יותרת המוח. שתי הבלוטות פועלות כמערכת עם היזון חוזר: כשבלוטת התריס אינה מייצרת מספיק תירוקסין, בלוטת יותרת המוח מבחינה בכך ומספקת יותר TSH שמגרה את הבלוטה ומפעיל אותה, ולהפך – כשיש עודף תירוקסין מפרישה בלוטת יותרת המוח פחות TSH.
הבעיות הנפוצות ביותר בבלוטת התריס הן תת פעילות בלוטת התריס ופעילות יתר של בלוטת התריס.

ב. מחלות נפוצות של בלוטת התריס וביטוייהן
בדומה ללב, בלוטת המגן אמורה לפעול מיצירתה בשלב העוברי ועד סוף החיים. אולם, בין 10% ל-15% מהנשים סובלות מהפרעה בבלוטה, פי כמה מגברים. הסימפטומים להפרעות הם מגוונים ויכולים להתבטא במערכות שונות בגוף. ידועה שורת בעיות העלולות להגרם כתוצאה מפגיעה בתפקוד בלוטת התריס. אציין כאן את הבולטות שבהן.
1. תת-פעילות של בלוטת התריס (hypothyroidism) – רמת הורמוני הבלוטה נמוכה והאדם סובל לעיתים קרובות מעודף משקל, איטיות, עור יבש, רגישות גבוהה לקור, בלבול, דיכאון והפרעות שינה. בנשים תיתכן הפרעה במחזור הוסת. בבדיקות הדם נרשמת רמה גבוהה מן הרצוי של הורמון המגרה את בלוטת התריס (TSH) המשקפת את הנסיון לאזן את המערכת. הצטברות של הורמון בכמות עודפת יכולה לגרום להתנפחות בלוטת התריס (צורה של זפקת, או goiter). אם אובחנת כסובל/ת מתסמונת זו, יתכן ששמעת את המושג "השימוטו תירואידיטיס", שהיא מחלה אוטואימונית אשר גורמת לתת פעילות.
2. פעילות-יתר של בלוטת התריס (hyperthyroidism)- רמת הורמוני בלוטת התריס גבוהה מדי, והאדם סובל מדופק מהיר, לחץ דם גבוה, רגישות לחום, הזעה מופרזת ומשקל ירוד (גם כאשר מעלים את הצריכה הקלורית), עצבנות ונדודי שינה.  אם אובחנת כסובל/ת מפעילות יתר של הבלוטה, יתכן ששמעת את המושג "מחלת גרייבס", שהיא מחלה אוטואימונית הגורמת לעודף פעילות שכזה.

ג. אבחנה
1. בדיקות דם
– בעשורים האחרונים מקובל לבצע אבחון ראשוני של מצב הבלוטה באמצעות בדיקת רמת ההורמון TSH בדם. הורמון ה-TSH מבטא את קצב הפעילות של בלוטת התריס. אם הוא גבוה, הרי שהבלוטה אינה עומדת בדרישות ותאובחן תת-פעילות. אם הוא נמוך תאובחן יתר-פעילות. במחלות שונות ניתן למצוא נוגדנים עצמיים לבלוטת התריס (anti-TG, anti-TPO). ישנם שני סמנים לסרטן בלוטת התריס: תירוגלובולין (TG) וקלציטונין, המשתמשים לאבחון סוגים שונים של סרטן.
2. אולטראסאונד – קשריות בבלוטה יכולות להיות נגועות בסרטן ואולטרסונוגרפיה מאפשרת לאבחן קשריות נגועות ואף לקחת דוגמא(ultrasonography) ניתן לבחון את מהות הקשריות ולאבחן קשריות נגועות. במקרים חשודים ניתן לקחת דוגמא מהרקמה על ידי ביופסיה כדי לבחון את הדוגמא תחת מיקרוסקופ.
3. סריקת יוד רדיואקטיבי (סינתיגרפיה)  – יוד רדיואקטיבי מצטבר בבלוטת התריס לפני שהוא מופרש בשתן. כאשר הוא בבלוטת התריס, ניתן לקלוט פליטות רדיואקטיביות באמצעות מצלמה, וליצור תמונה מטושטשת של הצורה והפעילות הביולוגית של רקמות בלוטת התריס. אם מצב הבלוטה אינו תקין, הבדיקה תדגים תבניות שונות של שימוש ביוד, במקרים שונים של תת ועודף פעילות בהתאם לגורם למחלה.
4. ביופסיה – ביופסיה היא שיטה בה לוקחים רקמה מהגוף כדי לבחון אותה תחת מיקרוסקופ או בשיטות אחרות. בלקיחת ביופסיה מבלוטת התריס, בדרך כלל מטרת הביופסיה היא להבחין בין סרטן למצבים אחרים.

ד. אופני הטיפול הקונוונציונלי
1. טיפול תרופתי
– הטיפול לתת פעילות הוא השלמת הורמון התירוקסין על ידי נטילת תרופה הנקראת אלטרוקסין. הטיפול לתירוטוקסיקוזיס הוא נטילת תרופות אנטי-תירואידיות, או תרופה בשם רדיו-יודין, או על ידי הוצאה של הבלוטה.
2. ניתוח בלוטת התריס – ניתוח בבלוטת התריס יכול להיות מבוצע לשם אבחון בביופסיה, בעוד שהסרה מלאה של בלוטת התריס היא הטיפול המועדף בסרטן בלוטת התריס (או-אז ניתנת השלמה חיצונית של הורמון T4).
3. טיפול ביוד רדיואקטיבי – כאשר קיים זפק (גידול נפח) גדול בבלוטה, אשר יוצר סימפטומים אך לא נגרם עקב סרטן, ניתן לתת טיפול ביוד רדיואקטיבי. הטיפול גורם להקטנת נפח הבלוטה ב-50%-60%, ויכול לגרום לתת פעילות.

ה. תיאור קצר של מצבי מטופלים שנרפאו בעזרת הומאופתיה

הבהרה: פרטים ביוגרפיים מזהים הושמטו ו/או שונו כדי לשמור על פרטיות המטופלים/ות.

1. ר', בת 48, הגיעה לטיפול בעקבות אלרגיה. היא תיארה חיים אינטנסיביים ותובעניים בתור עובדת במשרה ניהולית תובענית וכבעלת "משרה שנייה" כאם. מעניין שאת תת התפקוד של הבלוטה, שעלה במסגרת התשאול המקיף שערכתי, לא הזכירה בהתחלה כאחת הסיבות לבואה, מפני ש"העניין היה בטיפול" ע"י תרופות קונוונציונליות מאזנות. עם זאת, ההיבט הזה נלקח בחשבון בשקלול הנתונים שהובילו לבחירה בטיפול ההומאופתי המסויים שקיבלה. ר' קיבלה טיפול הומאופתי שהתייחס, בין השאר, גם לחוסר יכולתה לומר "לא" למעסיקיה ולילדיה, לאלרגיות שבעטיין פנתה, וכן לתופעות ראשונות של גיל המעבר. במהלך תהליך הטיפול גילתה שעליה להפחית את מינון תרופת האלטרוקסין. כעבור כשנה  מראשית הטיפול ההומאופתי, היא הפסיקה לקחת את האלטרוקסין לחלוטין, ובדיקות תקופתיות שהיא ממשיכה לערוך מראות שהבלוטה שלה במצב תקין.

2. נ', בת 29, הגיעה לטיפול בעקבות אקנה שלא חלף מאז גיל ההתבגרות למרות שימוש בתרופות חזקות (אנטיביוטיקה ורואקוטן). ערכי ה-TSH, כפי שנבדקו בבדיקת הדם הסמוכה לאבחון ההומאופתי היו גבוהים ביותר (27) והעידו על תת-תפקוד מדאיג ביותר (כידוע, יש לשאוף לערך שנמוך מ-5). למותר לציין שהאנדוקרינולוגים עמם נועצה נ' דרשו ממנה להתחיל לאלתר בטיפול התרופתי. נ' הביאה לטיפול ההומאופתי, נוסף על בעיית הבלוטה והאקנה, את טראומות ילדותה, בהן אב מכה. הטיפול ההומאופתי שנבחר עבורה התייחס לקשייה הרגשיים, כמו גם לבעיות ההורמונליות. ניכר שיפור רגשי כמעט מיידי, שהתבטא ביחסיה עם משפחתה ובהקלה משמעותית ועמוקה בעומס הרגשי שלה. בלוטת התריס שלה התאזנה לחלוטין תוך חודשיים, ועור פניה "התנקה" תוך חודשים ספורים.

3. ב', בן 34, הגיע לטיפול בעקבות מיגרנות קשות ותפקוד-יתר של הבלוטה. הוא תיאר חסימה רגשית ביחסיו עם סביבתו והתקפי עצבנות. בעיית הבלוטה, לדבריו, היתה סיפור משפחתי, והוא ביקש להמנע מתלות בתרופות קונוונציונליות. סך קשייו, פיזיים כרגשיים, שוקלל והוא קיבל טיפול הומאופתי אשר השיב את הבלוטה לתיקנה כבר בבדיקה הבאה. גם התקפי העצבנות התאזנו במקביל. בפרספקטיבה של חודשים הוא סיפר שהוא יותר פתוח ביחסיו עם סביבתו.

לשאלות נוספות ולהתייעצות, מזמינה אותך ליצור עמי קשר. אפשר להקליק כאן או להתקשר: 054.4717547, 03.6962718.

 

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support