הטיפול בתסמונת טורט

ר ק ע  תסמונת טורט (Tourette Syndrome ) היא הפרעה המתבטאת בטיקים מוטוריים וקוליים. הסטריאוטיפ השגור של הלוקים בתסמונת, אנשים הפולטים תוכן מילולי גס באופן בלתי נשלט, הוא מצב קיצוני ולא-שכיח. על פי ספר האבחנות הפסיכיאטרי האמריקני, ה-DSM IV , מאופיינת תסמונת טורט בתנועות ובקולות קצרים החוזרים על עצמם באופן לא ריתמי, ומוגדרים כטיקים. הטיקים המוטוריים האופייניים לתסמונת כוללים מצמוץ, וכן תנועות בלסת, בצוואר, בכתף או בגפיים. הטיקים הקוליים האופיניים מתבטאים בתנועות רחרוח, קולות כחכוח ונהימות. חלק מהטיקים נתונים לעתים לשליטה חלקית וניתן לדכאם למשך זמן קצר. רוב האנשים הלוקים בטורט מתארים תחושה מקדימה של מתח, שמופחת לאחר ביצוע הטיק. הופעת הטיקים מושפעת ממספר גורמים, כגון לחץ נפשי, חרדה, התרגשות או עייפות. תסמונת טורט נמצאת על ספקטרום רחב של הפרעות טיקים בעלות עוצמה ותדירות שונות. תופעת הטיקים מאובחנת כתסמונת טורט אם הטיקים הופיעו לפני גיל שמונה עשרה, והתבטאו בטיקים מוטוריים וקוליים במשך שנה לפחות, באופן תכוף וכמעט יומיומי ולא כתוצאה מגורם ידוע כגון פרכוסים או תרופות. על אף ותיקותה של האבחנה (ב-1885 הגדיר אותה לראשונה הנוירולוג ז'יל דה לה טורט), נכון להיום אין בדיקה המאבחנת את התסמונת באופן ודאי.

ס י ב ו ת   ו ג ו ר מ י ם : אחד המודלים להסבר התפתחות תסמונת טורט הוא השערת הנטייה לדחק, כלומר, הטיקים מתפתחים אצל אנשים הרגישים למצבי דחק. גורמי סיכון נוספים הם סטרס או פגיעות תוך-רחמיות המשבשות את אספקת החמצן והדם למוח, בפרט אם הן סמוכות ללידה. נשים הרות מעשנות מעלות את הסיכון להתפתחות התסמונת. קיימת רגישות גנטית לתסמונת טורט ולהפרעות דומות, כשההעברה התורשתית קורית בשיעור של 50%. למעשה, מחקרים גנטיים מצביעים על קשר בין תסמונת טורט, סוגים מסוימים של טורדנות כפייתית, וכן הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיבות. יתכן מצב שלהורים בריאים ייוולד ילד הלוקה בתסמונת. הסיכוי ללקות בתסמונת רווח אצל בנים פי שלושה בהשוואה לבנות.

ה ט י ק י ם  אצל הסובלים מתסמונת טורט אינם מסכני חיים, אך ההתמודדות עלולה להיות כואבת ומתישה. כמחצית או יותר מהלוקים בתסמונת טורט לוקים גם בהפרעה כפייתית טורדנית, בהפרעת קשב וריכוז, ובשכיחות גבוהה מהרגיל מופיעים גם  דיכאון, הפרעות חרדה, הפרעות התנהגות, ליקויי למידה והפרעות שינה. מהניסיון הקליני המצטבר עולה, כי הגורמים העיקריים הקובעים את עוצמת הסבל של החולה ואת רמת תפקודו אינם בהכרח תדירות הטיקים או עוצמתם, אלא מדדים סביבתיים כגון תפקוד ותמיכת המשפחה, מצבו הקוגניטיבי של המטופל והיכולת להסתגל חברתית.

מ ב ח י נ ה   ק ו נ ו ו נ צ י ו נ לי ת   אין תרופה למצב הטורט, ולרוב משלבים התערבות חינוכית, פסיכותרפיה וטיפול חינוכי קוגניטיבי. במצבים מסוימים גם ניתן טיפול תרופתי כגון קלונידין, תרופות אנטיפסיכוטיות ועוד.

ב ה ו מ א ו פ ת י ה  ישנם עשרות טיפולים שהוכיחו את יעילותם בטיפול באנשים הסובלים מתסמונת טורט. כאמור, בין מטופלים המאובחנים עם טורט קיימת שונות גדולה. לכן, יש לבדוק אבחנות מקבילות, טריגרים שונים (טראומות פיזיות ורגשיות במהלך ההריון, פגיעות ראש). סוג הטיפול נקבע לפי עוצמת הסימפטומים, אפיונם המדוייק, נסיבותיהם, השפעתם על התפקוד היומיומי, וכן שורת מאפיינים מעמיקים המתייחסים למבנה הנפשי, לדימוי העצמי, למערכות היחסים, וקשיים פיזיים נוספים במידה וישנם. כמובן שבמקביל נבדוק האם ישנן הפרעות נוספות כמו הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (המופיעה בקרב כשני שליש מהלוקים בתסמונת טורט), הפרעת כפייתיות טורדנית, אובססיביות (אצל כחמצית מהסובלים מתסמונת טורט ישנם סימפטומים טורדניים כפיתיים), קוווים דכאוניים וכן הלאה. את הטיפול ההומאופתי ניתן לתת במקביל לטיפול תרופתי קונוונציונלי.

לשאלות והתייעצות נוספת, מזמינה אותך ליצור עמי קשר. איחולים לבריאות טובה!

 

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support