צליאק והמענה ההומאופתי

ר ק ע  : צליאק (Celiac, ביוונית עתיקה: "שייך לבטן") או דגנת בעברית, היא מחלה אוטואימונית הנובעת מרגישות לגליאדין (Gliadin), אחד משני מרכיבי הגלוטן המצוי בחיטה, שעורה ושיפון. הגלוטן מרכיב את הריקמה המזינה את גרעין הדגן ויוצרת את האלסטיות של עיסת הבצק. אצל חולי הצליאק, הגליאדין מזוהה על ידי תאי מערכת החיסון בטעות כפתוגן, ולכן במהלך הספיגה במעי הדק המערכת החיסונית תוקפת את תאי המעי ופוגעת בספיגת המזון. למחלת הצליאק ביטויים רבים, חלקם בלתי ספציפיים והיא עשויה לפגוע במגוון איברים מלבד המעי הדק. מכאן, שאבחונה קשה, ויש המעריכים כי מספר החולים המאובחנים הוא, למעשה, "קצה הקרחון". בעמותת הצליאק בישראל מעריכים, כי האבחון נפגע עקב חוסר מודעות לסימפטומים המגוונים, או כתוצאה ממעבר לתזונה נטולת גלוטן לפני סיום האבחנה (שינוי הגורר תוצאות שליליות שגויות). קיימת הערכה כי שיעור חולי הצליאק הממשי מגיע לעד שני אחוזים מכלל האוכלוסיה.

ס י ב ו ת   ו ג ו ר מ י ם : מניחים כי מחלת הצליאק קשורה לנטייה גנטית, ויש השערות בדבר גורמים ויראליים, מתחים נפשיים או בעיה בהפרשת חומרים הקשורים למחלת קרוהן ואסתמה. מתוך שיחות, אזכורים בתקשורת ובהתרשמות ממדפי הסופרמרקט, אנו מקבלים את הרושם שהמחלה נפוצה מאד בימינו, אך למעשה היא תועדה לראשונה כבר בכתביו של גאלן, הרופא היווני בן המאה השניה לספירה (!). המחלה זכתה לפירוט נרחב יותר בשלהי המאה התשע-עשרה על ידי דר' סמואל גי הבריטי, שהמליץ על תפריט נטול עמילן. בן דורו האמריקאי, דר' הרטר, הציע להמנע מפחמימות. מכאן נטבע שמה של המחלה בספרות הרפואית של ראשית המאה העשרים, Gee-Herter´s disease . רופאי ילדים נוספים בחציה הראשון של המאה העשרים הבחינו ביתרונותיה של תזונת נטולת לחם וקמח , ששיפרה את עקומות הגדילה של ילדים ובתסמיני המחלה. בשנות הששים התווספה ביופסיית המעי הדק באמצעות אנדוסקופ כאמצעי אבחנתי מרכזי. כעבור כעשרים שנה התפתחה שיטה למדידת רמת נוגדים לגליאדין, אך היא אינה מהימנה בכל מצב. לכן כאבחנה נוספת, מבצעים כיום גם בדיקות גנטיות, במידה והמטופלים לא נחשפו לגלוטן במשך שנים: בדיקת HLA לאבחון צליאק יעילה כדי לשלול את המחלה. יחד עם זאת, הבדיקה הגנטית  אינה מספיקה לאבחון חיובי.

ב י ט ו י י ה  הקלאסיים של המחלה בקרב ילדים הם הפרעות גדילה, משקל נמוך, גפיים רזות ובעיות עיכול מגוונות. המחלה גם עשויה להתבטא באנמיה על רקע חוסר ברזל. נשים החולות בצליאק ושאינן נמנעות מגלוטן עלולות לסבול מאי-פריון ומהפלות.

ה מ נ ע ו ת   מ ג ל ו ט ן : הדרך הקפדנית והמורכבת להמנע מביטויי הצליאק היא להקפיד על המנעות מלאה מגלוטן, אשר מצוי בחיטה, שעורה ושיפון. לשם המחשה, עבור אוכלוסיית המזרח הרחוק זו אינה דילמה כלל, במדינות הללו לא צורכים דגנים אלה. מאידך, למרות התחליפים התזונתיים המגוונים, המנעות מוחלטת שכזו במדינות המערב היא גזירה קשה.

ה ט י פ ו ל   ה ה ו מ א ו פ ת י : בהומאופתיה ידועים למעלה משבעים טיפולים המתייחסים לתסמינים ה"קלאסיים" של מחלת הצליאק, אשר מסוגלים להקל משמעותית על ביטויי המחלה. בהומאופתיה אין טיפול סימפטומטי, גנרי, לשם של מחלה. כלומר, אין "פטנט הומאופתי" נגד צליאק. לכן, במהלך מפגש האבחון ההומאופתי אבדוק איתך את הביטויים הספציפיים של המצב עבורך. מנסיוני, אלרגיות למזון בכלל, ולגלוטן בפרט, הם מצבים שניתן להתמודד עמם בהצלחה. אין עוררין על כך שבהשפעת גורמים כלכליים המניעים את גלגלי תעשיית המזון, אנו נחשפים כיום במערב לתזונה לקויה, עתירת קמח לבן ושאר מזונות שערכם התזונתי מפוקפק. יחד עם זאת, בחירה מודעת בתזונה בריאה היא רק צד אחד של המשוואה. ותיקותה של מחלת הצליאק מלמדת, כי חשוב לוודא גם שמערכת העיכול שלנו מסוגלת להתמודד כהלכה עם "אתגרים אקראיים" של דגנים, הנתפסים אצלה בטעות כ"אויב".

לשאלות ולהתייעצות נוספת, אשמח לשוחח עמך. אלה פרטי ההתקשרות עמי. איחולי בריאות טובה!

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support