תסמונת אספרגר והטיפול ההומאופתי

ר ק ע : תסמונת אספרגר היא לקות התפתחותית על גבי הקשת האוטיסטית, המתבטאת בבעיות בתקשורת הבלתי-מילולית עם הסביבה, בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, בהבנת הבעות פנים וביצירת מערכות יחסים קרובות. רוב המאובחנים בתסמונת מתאפיינים באינטיליגנציה גבוהה ויותר (יכולת הבנת הנקרא, לימוד שפות, זיכרון מצוין) ולהבדיל מתסמונות אחרות על גבי הרצף האוטיסטי, למאובחנים עם אספרגר אין עיכוב בהתפתחות הקוגניטיבית או בפעולה עצמאית לשם סיפוק צרכים בסיסים .בנוסף, לאספרגרים יש פחות נטייה לכפייתיות, להפרעות במשחק דמיוני או לקושי בשפה המדוברת בהשוואה לאוטיסטים. התסמונת אובחנה לראשונה בשנת 1944 על ידי רופא הילדים הנס אספרגר כסוג של בידוד חברתי, כמעט במקביל לאבחנתו של דר' קנר ביחס לאוטיזם של הילדות המוקדמת. דר' אספרגר זיהה, כי הילדים התקשו בהיבטי התקשורת הבלתי מילולית, ובכלל זה שימוש הולם במחוות גופניות ובנימת קול בשיחה, היתה להם יכולת דלה לאמפתיה, וכמו כן הם נטו לאינטלקטואליזציה של רגשות ולסגנון דיבור ארכני, לא קשוב ופורמלי ("פרופסורים קטנים"). בנוסף, ניתן היה לזהות אובססיה לתחומי עניין משונים וצרים. מכאן, ברור כי גיל האבחון ביחס לתסמונת הוא גבוה מהמקובל בשאר תחומי האוטיזם, ועומד על 7-6 שנים.

גורמים: לא ידוע על גורם אחד לאספרגר ומניחים כי הוא מושפע מגורמים מרובים, הנוגעים בגנטיקה, זיהומים במהלך ההריון, מחלות מטבוליות ועוד, וכי השיעור גבוה יותר בקרב פגים או אמהות מעל גיל 30. נמצא כי בנים נוטים ללקות באספרגר בשיעור של 4:1 בהשוואה לבנות. איבחון: עבודתו של אספרגר הוצגה בעולם דובר האנגלית רק בראשית שנות השמונים של המאה שעברה. בנוסף, חשוב להדגיש כי בשל דמיון מסוים להפרעות אחרות, אין הגדרה חד משמעית לאספרגר ולגבולות התסמונת. לכן, לעתים המאבחנים חלוקים ביניהם. הקריטריונים המינימליים נחלקים לשלוש קטגוריות עיקריות: א. קשרים ותפקוד חברתיים: בעיה בפענוח מסרים לא מילוליים כגון הבעות פנים ואינטונציה, חוסר רגישות לתחושות הזולת עלולה להוביל להסתייגות של הזולת מאותה התנהגות הנתפסת כחסרת רגישות או מנוכרת. בתמורה, האספרגרים עלולים לפתח פוביה חברתית. יש להדגיש כי הבעיה אינה בפיענוח הרגשות, אלא התנהגות אמפתית אפקטיבית, קרי בהתאם לידע אודות רגשות הזולת. ב. תקשורת חברתית ובין-אישית (נימה חד-גונית והספק מילולי רב מדי, סגנון שיח אגוצנטרי וחד-צדדי, מונולוג ארוך שאינו מתכנס לסיכום או קשוב לפידבק של המאזין). ג. תחומי עניין, פעילות ושגרה: צבירה ידע רב בנושא יחודי וצר, ללא פרספקטיבה רחבה יותר.

ה פ ו ק ו ס   ב ט  י פ ו ל   ה ה ו מ י א ו פ ת י  באספרגרים מושם על קשיים חברתיים ותקשורתיים. הנסיון מלמד כי ניתן לשפר את הערוצים הללו. חשוב להדגיש כי אין בהומיאופתיה טיפול ספציפי ובלבדי לנושא אספרגר, אלא עשרות רבות של טיפולים שהוכיחו את עצמם קלינית. כל טיפול נבחר מתוך התייחסות פרטנית להקשר התוך-אישי (תחומי העניין של הילד/ה, רגישויות, פחדים וכן הלאה), ולביטויים הפרטניים של התקשורת הבין-אישית (יתכנו ניתוק, אדישות, דיבור מונוטוני, חוסר רגישות, אולי אף פסים מסוימים של אלימות ואדישות לתוצאותיה). מנסיוני, ניתן לעזור לילד הלוקה בתסמונת אספרגר להתמודד בצורה רגישה ו"עשירה" יותר עם העולם. כמובן שההומאופתיה מיועדת גם להעניק מענה לענייני בריאות פיזית, במידה וישנם. מנסיוני הקליני, המשפחה מגיעה לטיפול כאשר יש ברקע טיפולים נוספים, כגון טיפול בנוירופידבק, עיצוב התנהגות ואף טיפול משפחתי, ובמשולב עם הטיפול ההומאופתי ניתן לראות התקדמות מואצת. מעבר להסבר הכללי על התהליך ההומאופתי, אוסיף כאן כמה מילים: במסגרת המפגש ההומאופתי הראשון ניפגש לשיחה (שהרכבה המומלץ הוא עם שני ההורים והילד/ה), ונבדוק בצורה מעמיקה ומדויקת את כל הקשיים שנרצה לעבד ולשפר. בהמשך אמליץ על סוג הטיפול ההומאופתי, שיילקח בטיפול או בכדורים, בהתאם להעדפותיכם. את מפגשי ההמשך נקבע בהתאם למקובל ולהתקדמויות בשטח.

לשאלות והתייעצות, אשמח לשוחח עמך. אפשר להקליק כאן לפרטי ההתקשרות עמי. איחולי בריאות טובה!

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support